sv_hebrew

מחנה הריכוז לנוער ומחנה ההשמדה אוקרמרק 

תקציר תוכן האתר

מחנה הריכוז לנוער אוקרמרק

מחנה הריכוז לנערות ונשים צעירות (1) באוקרמרק (מחוז בברנדנבורג) הוקם באביב 1942 על ידי אסירות מחנה הריכוז לנשים רוונסבריק (Ravensbrück). עד 1945 היו אסורות במחנה כ-1,200 נערות ונשים צעירות. המחנה היה מיועד לבנות 16 עד 21, אולם נכלאו שם גם ילדות צעירות יותר. בשנת 1937 יצא צו בשם המאבק המונע בפשע (2) אשר איפשר לעצור נערות ונשים שהופללו כאנטי-חברתיות. המחנה כונה על ידי הנאצים מחנה הגנה לנוער. רבות מהנערות והנשים הצעירות הועברו למחנה ממוסדות סעד ציבוריים (למשל ממעונות לנוער). הן תויגו על ידי המוסדות הנאצים כמופקרות מינית, בלתי ניתנות לחינוך, אנטי-חברתיות, סרבניות עבודה ו/או כמתנגדות לסמכות. בבלוק מיוחד במחנה שוכנו פרטיזניות מסלובניה ונערות ונשים נרדפות פוליטיות מפולין. מספר נערות ונשים נעצרו על רקע אידאולוגיית גזע נאצית ונכלאו כבנות סינטי ורומה (צועניות) וכיהודיות. האידאולוגיה הנאצית ראתה בנערות ונשים צעירות הללו סכנה לאומה.

לפי דיווחים של אסירות, הוחזקו  גם מספר נערים במחנה. עם זאת, המחנה היה מיועד לכליאת נערות ונשים צעירות – נערים וגברים צעירים נכלאו במחנה הריכוז לנוער מורינגן (אשר בסקסוניה התחתונה).

מחנה הריכוז לנוער, ובהמשך גם מחנה ההשמדה, היו קשורים קשר הדוק למחנה ריכוז לנשים השכן, רוונסבריק. מחנה הריכוז לנוער היה כפוף למשטרה הפלילית של הרייך ומפקדת המחנה הייתה לוטה טוברנץ (Lotte Toberentz). במחנה עבדו בין 80 ל 100 שומרות שהועסקו כביכול כמחנכות.

“פשוט ברחתי כמה פעמים. וזה דווח ללשכת רווחת הנוער. לא החזקתי מעמד בשום מקום הרבה זמן, נדדתי כציפור. […] לשכת רווחת הנוער רדפה אחרי כי לא עמדתי בדרישות הדיווח שלי. וכך התנהלו חיי, נכנסתי לכלא, ואז מכלא אחד למשנהו”.

אניטה קוֹקֶה (Anita Köcke) / אסירה במחנה הריכוז לנוער אוקרמרק
ראיון עם אניטה קוֹקֶה.

ככל הידוע, המחנה כלל 15-17 צריפים בהם שוכנו הנערות והנשים הצעירות. צריפי האסירות, כמו גם המחנה כולו, היו מוקפים בגדרות תיל גבוהות. מחוץ לגדר התיל היו עוד צריפים ובתים שהיו שייכים למחנה, כמו מגורי שומרות, חממות לגידול ירקות וחוות ארנבות. ב-1942 הקימה חברת סימנס והלסקה (Siemens & Halske) מפעל ליד מחנה הריכוז רוונסבריק, בו נאלצו אסירות משני מחנות הריכוז לעבוד בעבודות כפייה. בשנת 1944 בנתה החברה שני צריפי ייצור נוספים ישירות בשטח מחנה הריכוז אוקרמרק.

סדר היום במחנה החל  ב-5 בבוקר עם “תרגילי בוקר”, המשיך ל 10 עד 12 שעות של עבודת כפייה ולאחריהן כמה שעות של מפקד. העבודה הקשה, המחסור המתמיד במזון ובסיוע רפואי הובילו למחלות ומוות.

“[…] הרעב הנורא היה שם כל הזמן, כל הזמן. ונוסף לזה פעמים רבות העונש היה מניעת מזון! המיטה שלא הייתה מסודרת כמו שצריך, עצלה מדי בעבודה, דיברה עם השכנה, וכל מיני אחרים, לכל זה העונש היה הרעבה. לקראת סוף המלחמה היה אפילו פחות אוכל והיה הרבה יותר גרוע. לרעוב במשך חודשים, בשנים שבהן אתה עדיין מתפתח רגשית ופיזית, יש השלכות על כל חייך. אנשים היום לא יכולים להבין זאת עד הסוף, כי היום העיקר זה לא לאכול יותר מדי. כנראה שלא אוותר על הדאגה המוגזמת לאוכל עד סוף ימי”.

סטָנְקַה סימונטי (Stanka Simoneti) / אסירה במחנה הריכוז לנוער אוקרמרק
קטע ממכתבה של סטָנְקַה סימונטי ששלחה לטקס הזיכרון של אוקרמרק ב-2007.

מחנה ההשמדה אוקרמרק

בסוף 1944 פונה חלק ממחנה הריכוז לנוער. רק כ 50-60 נערות ונשים צעירות ומספר סוהרות נשארו בארבעה צריפים מבודדים – נפרדים משאר חלקי המחנה. שאר המחנה הפך למחנה השמדה. 

בתחילה, שולחו למחנה ההשמדה אסירות ממחנה הריכוז רוונסבריק שהיה עמוס מאד ובהמשך גם ממחנות ריכוז וגטאות אחרים. בין האסירות היו יהודיות רבות מהונגריה, לוחמות מחתרת מלאומים שונים, ונשים שלאחר דיכוי מרד גטו ורשה ב-1944, שולחו תחילה לרוונסבריק ומשם שולחו הלאה אל מחנה ההשמדה.

תנאי המחיה במחנה ההשמדה הוחמרו באופן משמעותי ושיטתי במטרה להרוג את הנשים מרעב, ממחלות ומקור. בנוסף, נשים רבות נרצחו על ידי הזרקה של רעל או מתן אבקה רעילה. בפברואר 1945 הסתיימה בניית תא הגזים ומרגע זה החל במחנה גם רצח נשים על ידי שימוש בגז.

בתקופה הקצרה שבין ינואר לאפריל 1945 נרצחו כ-5,000 נשים במחנה.

בסוף אפריל 1945 שוחררו מהנאצים מחנה הריכוז רוונסבריק, מחנה הריכוז לנוער ומחנה ההשמדה אוקרמרק על ידי הצבא האדום.

 “סורגי ברזל, פושעי אס.אס.! אנחנו עוברים את הסף. ביער האורנים הצפוף הזה של מחנה הריכוז לנוער, מחנה המוות, או נכון יותר – הפרוזדור למוות, יש רק כמה צריפים עשויים מעץ בהיר. לא כל הצריפים במחנה בשימוש, כי המקום אינו מקום מגורים של אסירים עלובי נפש. לא, מדובר במעבר, נקודת סלקציה שדרכה ניתן לנקות את המחנה הראשי מאסירים”.

מריה מסארילו אראטה (Maria Massariello Arata) / אסירה במחנה ההשמדה
מריה מסארילו אראטה:
.Ravensbrück: Tagebuch einer Deportierten. Edition Sturzflüge Studien Verlag, 2005, S. 102f

לאחר השחרור

החל משנת 1970 שימש האתר את הצבא האדום לצרכים צבאיים. שרידי המחנה הנאצי נהרסו ונבנו מעליהם מבנים חדשים. השטח כל כך השתנה, שכיום כמעט ולא נותרו עקבות מהמחנה הישן. הגישה לאתר התאפשרה לראשונה רק ב-1994, לאחר נסיגת חיילי הפדרציה הרוסית (הצבא האדום לשעבר).

חקירת הטופוגרפיה של המחנה עדיין לא הסתיימה.

הנערות והנשים הצעירות שהיו אסירות במחנה לא הוכרו כקורבנות המשטר הנאצי ולכן לא היו זכאיות לכל פיצוי על פי חוקי שתי מדינות גרמניה. עד היום אין כמעט הכרה חברתית ברדיפתן ובסבלן. רק ב-1970 הוכרו מחנות הריכוז של הנוער כמחנות ריכוז, ורק ב-2020 הוכרו האנשים שנרדפו כאנטי-חברתיות ואנטי-חברתיים על ידי הממשל הפדרלי של גרמניה כקורבנות הנאציזם.

אתר הנצחה למחנה הריכוז אוקרמרק / מדיניות הנצחה אנטי-פשיסטית

מאז 1997, קבוצות אנטי-פשיסטיות ופמיניסטיות שונות עובדות ביחד עם ניצולים וקרוביהם בכדי להנגיש את האתר לציבור ולהופכו לאתר זיכרון ראוי. עבודת ההנצחה מתבצעת על ידי היוזמה לאתר הנצחה למחנה הריכוז אוקרמרק (Initiative für einen Gedenkort KZ Uckermark), במסגרתה הוקם גם עמוד האינטרנט זה.

באתר ההנצחה מתקיימות חגיגות שחרור מדי שנה מאז 2005. אבן זיכרון נחנכה ב-2009 ותערוכה חדשה ב-2020. מדי שנה מתקיימים באתר ההנצחה מפגשים אנטי-פשיסטים ופמיניסטיים. תפיסת ההנצחה באתר מכונה הנצחה פתוחה. רעיון התפיסה הזאת הוא לאפשר לשיטות זיכרון שונות להתפתח – שיטות זיכרון ששמות את קולות הניצולות וקרוביהן במרכז. בכך היוזמה מעודדת אנשים לקחת אחריות על האתר ועל הזיכרון.

עבודת זיכרון אנטי-פשיסטית כרוכה, בין היתר, בהכרה למשל כי גם היום אנשים הסובלים מעוני מופלים לרעה ומבוזים. לצידם, גם בנות ובני רומה וסינטי, עובדות ועובדי מין, חסרות וחסרי בית, מובטלות ומובטלים ואנשים המתגוררים במוסדות לנוער ממשיכים לחוות אפליה.

ניתן לבקר באתר ההנצחה של אוקרמרק והוא נגיש בחלקו לכסא גלגלים. התערוכה בגרמנית ובאנגלית. ניתן להוריד מהאתר מדריך קולי עם מידע נוסף בגרמנית, אנגלית ופולנית.

להוראות הגעה יש להקליק על: צור קשר . אם יש לך שאלות או הצעות נוספות, אנא צרי איתנו קשר בכתובת:
initiative@gedenkort-kz-uckermark.de

1) אמנם הטקסט כתוב בלשון רבות, אך חשוב היה למחברות להשאיר מקום לאנשים שנכלאו כנערות וכנשים אך לא הזדהו ככאלה. אנחנו כבר לא יכולות לשאול אותן ואותם לגבי הכינוי המועדף, ועל כן נציין כי לשון הרבות בטקסט הזה כוללת בתוכה לאנשים עם זהויות מגדר שונות. (⇑)

2) שפתם של הנציונל-סוציאליסטים היא מזלזלת ולא אנושית. כשאנו כותבות על תקופה זו, זה כמעט בלתי אפשרי להימנע מלצטט את המונחים הלא אנושיים הללו. כדי להרחיק את עצמנו ממונחים מסוימים, החלטנו לסמן מונחים מפלים (של נציונל-סוציאליזם) בכתב נטוי. מבחינת הטקסט זה נראה כך: אנטי-חברתית. (⇑)



תרגום / Übersetzung
Sharon Mantel